את הקנאה להפסיק אני רוצה.
הדאגה לחברה ? מעולם לא תעזוב במנוחה.
הגעגוע שרודף - גם הוא גורם לבלבול.
אותו הערב הכואב ? במוחי חולף, בעצבות מהול.
המילים הכואבות שאמרת, באוזניי מושמעות בזלזול.
שנה הבאה לביתספר אחר את תעברי.
לפנימייה תלכי, ואותי לבד תעזבי.
אני יודעת שזה לטובתך, לכן אינני אומרת מילה.
אבל בעיניי זולגת דמעה אחר דמעה.
וחברה שונה, חברה קצת אחרת,
דואגת לי, אך בעצמה היא מתעללת.
אני רוצה לעזור לה, אך לפגוע מפחדת.
ואת ? זאת שהגבת לי בפייסבוק על התמונה ?
למרות שאנחנו כרגע במריבה,
החלטת להגיב, אך לילדה אחרת שבתמונה עמדה.
כמה נואשת את, ככה את מצפה שאבקש סליחה ?
לא. רק עצבנת אותי יותר, תלכי ממני בבקשה.
אז מה שנשאר לי כרגע זה לישון,
כי להכאיב לעצמי ? לא בא בחשבון.
יש יותר מידיי אנשים שישלמו את המחיר,
אז אני את הראש מניחה, וחולמת על מקום יותר בהיר..
;){kind=link}