אני רואה אותך מסתובבת בבית ספר,
הגוף הרזה שלך מכוסה בסוודר,
הולכת בחוץ ושותקת,
עם השירים באוזניים- כך את מתמודדת.
את אומרת לי להפסיק עם הכדורים,
שבעצם ? את ממשיכה לחבוש לעצמך את החתכים..
העצמות שלך בולטות,
ולי את נותנת בקשר לאוכל הוראות.
במקום לדבר אליי,
תקחי את מה שאת אומרת ותיישמי על עצמך..
כי אם יקרה לך משהו..?
אני לא אסלח לעצמי..
אם הייתה לי גישה אלייך ?
הייתי מנסה לעזור..
אבל את מתרחקת.. מסתגרת בעצמך,
זאת דרכך, כך את בוחרת את החיים לעבור..
בשורה תחתונה ? אני פשוט דואגת לך ולא יודעת מה לעשות..











