וכשהלילה ירד, הכאב חזר.
הלב אשר נדם, החיוך המוזר.
התמונות רצות בראש, עולם אכזר.
הטראומות שחוזרות, דחיקת העבר.
החבר שהשתנה, ונהפך לזר.
להיות או לא להיות, הגורל כבר נגזר.
מילים שפוגעות, מאותם אנשים.
הדאגה הרבה לכסף, הגעגועים נמשכים.
תת מודע פעיל, הסיוטים לא נגמרים.
מחשבות שמסתחררות, החתכים נחרטים.
דממה מסביב, הדמעות על הפנים.
אותו אחד שהלך, רגשות אובדניים.
עזרה היא רוצה, אליי מתקשרת.
העבר לא נשכח, את עצמי גוררת.
שונאת את תכונותיי, לישון חוזרת.
'את מגדילה את הבעיה', לי היא אומרת.
את הימים מאז מותה, אני סופרת.
את התאריך של היום הנורא, אני זוכרת.
הלב כבר שבור, ובכל זאת אני מודה.
חברה אמיתית, יש רק באגדה.
בורחת מהמחשבות, אורזת מזוודה.
מסתכלת ורואה רק כאב, תחושה אבודה.
בוהה בסכין ותוהה, 'כמה שהיא חדה'.
מחכה להתאבד, כמה כואבת תהיה הפרידה.
;){kind=link}